פסק-דין בתיק רע"א 1812/10

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

רקע

1.        לפנינו שלוש בקשות למתן רשות ערעור שהוגשו בעקבות שתי החלטות שניתנו על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי). בהחלטה שניתנה ביום 4.2.2010 (להלן: ההחלטה הראשונה), קיבל בית-המשפט המחוזי בקשה למינוי כונס נכסים לשם חיפוש ותפיסת מסמכי מחשב וחומרי מחשב. הבקשה הוגשה על-ידי המשיבים 2-1 בכל הבקשות, הם מר תום קפלן וחברה שבבעלותו (להלן ביחד: קפלן), וכוונה כלפי מחשביה של חברת PCIC בע"מ וכלפי מנהליה, הם המבקשים 3-1 ברע"א 3155/10 (להלן ביחד: PCIC). ביום 18.3.2010 נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת המשלימה את ההחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה).

2.        הבקשה למינוי כונס נכסים הוגשה במסגרת תביעתו של קפלן נגד PCIC, שהיא חברה המספקת שירותי דואר אלקטרוני ושירותי גיבוי מרחוק. בתביעתו קפלן טען כי PCIC פרצה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו, וביקש את הסעדים הבאים: מסירת כל מידע שהגיע אל חברת PCIC מתיבת הדואר הנפרצת; מסירת נתונים לגבי כל צד שלישי שאליו הועבר המידע; ומתן צו החרמה וצו איסור שימוש ביחס למידע, לפי הוראות סעיף 29(א)(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. יסודה של התביעה באישורי קריאה שיצאו משרת של PCIC ומתייחסים ל-14 הודעות דואר אלקטרוני שהועתקו לתיבת הדואר האלקטרוני ששלחה את האישורים, ושכתובתה guma@mail.pcic.co.il. לטענת קפלן, שמה של הכתובת השולחת מוביל לכאורה לאחיינו, מר גומא אגאייר (הוא המבקש ברע"א 4703/10, להלן: אגאייר). כאן המקום לציין כי בין קפלן לבין אגאייר מתנהל סכסוך משפטי בארצות-הברית.

           לפני מתן ההחלטה הראשונה, ניתן צו במעמד צד אחד, שבו למעשה התקבלה לראשונה הבקשה למינוי כונס נכסים. חומר המחשב הועתק ומחשביה של PCIC הוחזרו לה. לאחר שהחל ביצוע החיפוש בחומרי המחשב נתן בית המשפט החלטה נוספת המורה כי המשך החיפוש יידחה עד להגשת חוות-דעת מומחה מטעם הצדדים. לאחר הגשת חוות-הדעת ובעקבותיהן, ניתנה ההחלטה הראשונה.

3.        בנמקו את ההחלטה הראשונה, בית-המשפט המחוזי קבע כי קפלן הציג ראיות שיש בהן הוכחה לכאורית לעילת התביעה - עדותו של קפלן לפיה נמנע מלתת הרשאה לכניסה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו ועדותו של המומחה מטעמו, לפיה PCIC הייתה מעורבת באופן ישיר בפריצה. בית-המשפט המחוזי הוסיף כי אף אם PCIC הייתה, כטענתה, בגדר "מחזיקה תמימה" במידע שהושג בעוולה לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, עדיין זכאי קפלן לסעד המבוקש לפי סעיף 16 לחוק זה. בית-המשפט המחוזי נתן אמון רב בעדותו של המומחה מטעם קפלן, ומשכך קבע כי סיכויי התביעה טובים. בית-המשפט סבר גם כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קפלן, כיוון שמחשביה של PCIC הוחזרו לה וכיוון שהחיפוש בחומרי המחשב יהיה נקודתי ויוגבל להודעות הדואר האלקטרוני של קפלן. בנוסף נקבע כי קפלן תמך בראיות את טענתו בדבר האפשרות שנחשפו סודות מסחריים ופרטיים שלו, ובדבר הצורך שלו לעמוד על היקף החשיפה.

4.        בהחלטה השנייה נדונו שתי בקשות שהגישו PCIC ועו"ד גבאי (הוא המבקש ברע"א 1812/10). עו"ד גבאי טען כי במחשביה של PCIC שמור חומר מחשב של משרדו, שהשתמש בשירותי גיבוי המסמכים של PCIC. עו"ד גבאי טוען עוד כי על חומר זה חל חיסיון עורך-דין-לקוח וכי החיסיון גובר על הצו למינוי כונס נכסים. בנוסף, PCIC ועו"ד גבאי ביקשו כי בית-המשפט יורה על פסילת דו"חות כונס הנכסים מלשמש כראיה, וכי בית-המשפט ייתן לכונס הנכסים הוראה להשיב על שאלון. בשתי הבקשות טענו PCIC ועו"ד גבאי כי כונס הנכסים וצוותו נגועים בניגוד עניינים ופעלו בניגוד להוראות בית-המשפט.

           בית-המשפט המחוזי דחה את בקשותיהם של PCIC ושל עו"ד גבאי, וקבע כי המתכונת שבה יערך החיפוש - חיפוש ממוקד של הודעות דואר אלקטרוני שבהן קפלן הוא השולח או הנמען, ושהועתקו מתיבת הדואר האלקטרוני שלו - נותנת מענה לחשש מפני הפרת חיסיון עורך-דין-לקוח. בעניין זה הטעים בית-המשפט המחוזי כי ככל שהודעות דואר אלקטרוני נלקחו מקפלן שלא כדין אין הן יכולות לחסות תחת חיסיון עורך-דין-לקוח, וזאת אף אם הועברו בשלב כלשהו דרך תיבת הדואר של עו"ד גבאי. בית-המשפט המחוזי קבע כי הטענות שהועלו כלפי כונס הנכסים וצוותו הן נעדרות בסיס ראייתי, במקרה הטוב. יתרה מכך, PCIC ועו"ד גבאי אף לא הצביעו על פגם כלשהו בתוכן הדו"ח של כונס הנכסים שעשוי לשמש בסיס לפסילתו. הבקשה להורות לכונס הנכסים להשיב על שאלות נדחתה מן הטעם שכונס הכנסים מסר כבר את המידע שהדין מחייבו למסור, ובין היתר, אף מסר את אותו המידע שביקשו PCIC ועו"ד גבאי לחייבו למסור בשאלון.

טענות הצדדים בבקשות

5.        טרם שנפרט את טענות הצדדים בבקשות השונות, יש לציין כי בתחילה הוגשה בקשה נוספת מטעם PCIC למתן רשות ערעור על ההחלטה הראשונה (רע"א 1810/10). בקשה זו נמחקה בהסכמה בהחלטה מיום 19.8.2010. היום מבקשת PCIC לערער על ההחלטה השנייה בלבד.

טענות הצדדים ברע"א 1812/10

           בקשת רשות ערעור זו, שהוגשה מטעם עו"ד גבאי, מתייחסת להחלטה הראשונה והוגשה בטרם ניתנה ההחלטה השנייה. מטבע הדברים, חלק מן הטענות בבקשה התייתרו לאחר שניתנה ההחלטה השנייה. עו"ד גבאי טוען כי ההחלטה הראשונה נתנה סעד רחב יתר על המידה, ולא התוותה את דרך ביצוע תפיסת הנכסים והחיפוש בהם באופן שימנע פגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים. טענה זו, ככל שהיא נוגעת לכלליות ההחלטה הראשונה, התייתרה לאור הפירוט בהחלטה השנייה לגבי אופן ביצוע החיפוש. עו"ד גבאי סבור עוד כי מעת שטען כי על חלק מן המסמכים שנתפסו חל חיסיון עורך-דין-לקוח, היה מקום שבית-המשפט יפעל לפי הפרוצדורה הקבועה בתקנה 387ז(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה טענת חיסיון שנטענה לגבי נכסים או מסמכים שנתפסו. עו"ד גבאי טוען כי היה מקום להחיל את צו תפיסת הנכסים רק על חומרי מחשב השייכים ל-PCIC ולא על חומרים השייכים ללקוחותיה, שאותם, לטענתו, PCIC מחזיקה בנאמנות. כך במיוחד לאור העובדה שלקוחותיה של PCIC לא היו צד להליך ולא היה להם יומם בבית-המשפט. עו"ד גבאי סבור שאף לא נתונה לבית-המשפט סמכות לתפוס את נכסיהם של צדדים שלישיים שאין כנגדם תביעה כלשהי.

           טענה נוספת בפיו של עו"ד גבאי, והיא שכונס הכנסים אינו "נייטרלי" ואף נמצא בניגוד עניינים. זאת משום שלטענתו של עו"ד גבאי, שלושה מאנשי צוותו של כונס הנכסים מועסקים במשרד חקירות, שאת שירותיו שכר קפלן לצורך חקירת PCIC. במסגרת טענותיו של עו"ד גבאי כלפי כונס הנכסים וצוותו הוא מוסיף כי ביצוע תפיסת הנכסים בפועל היה פסול בשל היעדר צו חתום על-ידי בית-המשפט ובשל שלטענתו, כונס הכנסים הונע ממניע זר של סיוע לקפלן. לבסוף טוען עו"ד גבאי כי קפלן הפר את חובת הגילוי המלא של כל הראיות שנמצאות בידיו, חובה הנדרשת ממנו בהליך של בקשת סעד זמני במעמד צד אחד. כך למשל, הוא מציין כי קפלן לא הציג בפני בית-המשפט ראיות שונות שהוגשו במסגרת הליך משפטי המתנהל בינו לבין אגאייר בארה"ב.

6.        קפלן סבור שיש לדחות את הבקשה על הסף, משאין היא מעלה סוגיות החורגות מעניינם של הצדדים לה, ונוגעת לממצאים עובדתיים שנקבעו במסגרת החלטות לגבי סעד זמני.

           לגוף העניין, קפלן סבור כי אין ממש בטענה שלפיה נתפסו נכסיהם של צדדים שלישיים, שכן ציוד המחשבים שנתפס שייך ל-PCIC. קפלן מוסיף כי PCIC ועו"ד גבאי הם שמנעו את עריכת החיפוש במחשבים, שבאמצעותו ניתן היה להפריד את הודעות הדואר האלקטרוני הרלוונטיות מיתר החומרים השמורים במחשבים. קפלן מתנגד לטענה שכונס הנכסים נגוע בניגוד עניינים, משזו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, בהיעדר ביסוס עובדתי. משכך, קפלן סבור שאין חשש כי כונס הנכסים יחרוג מן ההנחיות שקיבל מבית-המשפט לגבי אופן עריכת החיפוש. לעמדתו של קפלן אף אין יסוד לטענה כי הפר את חובות הגילוי החלות על המבקש סעד זמני במעמד צד אחד, שכן הוא גילה לבית-המשפט את כל הראיות הרלוונטיות שהיו בידיו בעת הבקשה. קפלן מוסיף כי בית-המשפט המחוזי נדרש לטענה זו של PCIC ועו"ד גבאי ודחה אותה.

טענות הצדדים ברע"א 3155/10

7.        בקשת רשות ערעור זו הוגשה מטעם PCIC ועו"ד גבאי והיא מופנית כנגד ההחלטה השנייה. בקשה זו חוזרת, למעשה, על עיקרן של הטענות שנטענו במסגרת רע"א 1812/10. בעניין החיסיון טוענים PCIC ועו"ד גבאי כי עצם החיפוש מפר את החיסיון שחל על מסמכיו של עו"ד גבאי ועל-כן אין באופיו הממוקד של החיפוש כדי להועיל. כמו כן, הם סבורים כי בפועל החיפוש לא נעשה בצורה ממוקדת וכי לא קיימת אפשרות טכנית לחפש אחר מסמך מסויים מבלי לעיין בכל המסמכים. לבסוף טוענים PCIC ועו"ד גבאי כי בניגוד לקביעת בית-המשפט המחוזי, המידע המבוקש על-ידם בשאלון הוא רחב מזה שמופיע בדו"ח כונס הנכסים, ועל-כן היה מקום להורות לכונס הנכסים להשיב לשאלון.

8.        קפלן, בתשובתו לאותה בקשה, מצביע על כך שרבות מן הטענות העובדתיות של PCIC ועו"ד גבאי, לרבות טענות לעניין דברים שנאמרו בעדויות בפני בית-המשפט, לא נתמכו בסימוכין מתאימים. לגוף הדברים, קפלן מכחיש את נכונותן של טענות אלה. יאמר כבר כעת, כי בדיקה של טענה זו מצד קפלן מעלה כי אכן הועלו בבקשה טענות עובדתיות המציגות תמונה חלקית ובלתי מדויקת של הדברים. כך למשל, PCIC ועו"ד גבאי טוענים כי מומחה המחשבים מטעם כונס הנכסים הודה שעיין במסמכים שאינם רלוונטיים לתיק, וחרג ממסגרת החיפוש שהותוותה לו. אולם עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי למעשה מומחה המחשבים הצהיר ש"אם עיינתי בשרת, אז נכנסתי עם סיסמא, לא עיינתי בשום חומר שרלוונטי לתיק הזה בתוך השרת" (פרוטוקול הדיון מיום 27.12.2009, עמ' 355 בשורות 18-16). בדומה, PCIC ועו"ד גבאי טענו כי מומחה המחשבים הודה בתצהיר מטעמו כי היה ראש מחלקת החקירות של חברת חקירות שלגביה נטען כי נשכרה בעבר על-ידי קפלן. עיון בתצהיר מעלה כי בפועל מומחה המחשבים הצהיר כי מעולם לא עבד באותו משרד חקירות, וכי חברת החקירות היא לקוחתו. מומחה המחשבים ציין במפורש כי חברת החקירות נהגה להציג אותו כראש מחלקת החקירות, אולם עשתה זאת כחלק ממצג שיווקי ובניסיון לחזק את קשריה עם מומחה המחשבים.

           קפלן מוסיף כי בעת שהחלה תפיסת הנכסים, עו"ד גבאי עודכן במתרחש, יצר קשר עם כונס הנכסים והתעמת עימו במשך שעות ארוכות. כל אותו זמן לא טען עו"ד גבאי לחיסיון עורך-דין-לקוח. קפלן סבור גם כי החלטת בית-המשפט המחוזי ממוקדת ומצומצמת, ומשום כך אינה מאפשרת פגיעה בחיסיון עורך-דין-לקוח או בזכויות של צדדים שלישיים. קפלן מציין כי בית-המשפט קמא הורה לעו"ד גבאי להגיש תצהיר המפרט מהם המסמכים או ספריות המחשב החוסים תחת חיסיון עורך-דין-לקוח, אולם עו"ד גבאי בחר שלא להגיש תצהיר כזה. משכך, קיומם של מסמכים חסויים לא הוכח ועו"ד גבאי מנוע מלהעלות את טענת החסיון. מכל מקום, ככל שעו"ד גבאי אינו מצביע על החומר החסוי, הרי שלא ניתן להפריד בינו לבין שאר החומר, לפני עריכת חיפוש. עוד מוסיף קפלן כי בכל מקרה המסמכים שנמצאים במחשבי PCIC מוצפנים, ומאחר שהמפתח להצפנה נמצא בידי עו"ד גבאי, אין כל חשש אמיתי לפגיעה בחיסיון. קפלן עומד על כך שגם אם ניתן לראות בחומרי המחשב שעו"ד גבאי גיבה על מחשביה של PCIC כ"משרדים וירטואליים", הרי שבדומה למשרדים ממשיים, אין הם יכולים לשמש מקלט להודעות דואר אלקטרוני שהועתקו שלא-כדין מתיבת הדואר האלקטרוני של קפלן. בניגוד לאמור בבקשה, קפלן סבור כי הכרעת בית-המשפט לפיה ניתן, מבחינה טכנית, לערוך חיפוש במסמכים מבלי לעיין בהם מבוססת היטב בחומר הראיות, ובכלל זה בעדותו של המומחה מטעמו. קפלן אף סבור כי אין ממש בטענותיהם של PCIC ועו"ד גבאי לגבי תחולת תקנה 387ז(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן הם לא פרטו מהם הנכסים שלגביהם נטען חיסיון ותחת זאת ביקשו להוציא מידי כונס הנכסים את כל הנכסים שנתפסו.